הדרן הרבי על מסכת מועד קטן

ת"ח אין להם מנוחה
כאשר היה אדמו"ר מהר"ש [=רבי שמואל, דור רביעי לנשיאי חב"ד] סמוך לגיל בר מצווה, סיים ללמוד מסכת מנחות. אביו, אדמו"ר הצמח-צדק, בחן אותו והיה מרוצה מאוד.
אח"כ הצביע לו אביו על איזה מקום בגמרא, ושאל "האם התייגעת כאן?" וענה, שבאופן כללי לא התייגע.
אביו נאנח ואמר "ווי קען מען קענען לערנען אז מ'הארעוועט ניט" [=כיצד אפשר לדעת ללמוד מבלי להתייגע]?
לימים סיפר הרבי מהר"ש לבנו [הרבי הרש"ב], שהאנחה של אביו פעלה בו "עד הצלע ה-12" והתחיל ללמוד כל כך ביגיעה עד שהתחילו להופיע כתמי דם על מצחו.
כשנודע לאביו על כך, חזר וקרא לו ושינה לו את סדר הלימוד.
(ע"פ רשימות היומן ע' שעו-ז. תו"מ ח"ה ע' 49. וראה גם תו"מ ח"ד ע' 26)


פעם נכנס חסיד לאדמו"ר הצמח-צדק [=רבי מנחם מענדל, דור שלישי לנשיאי חב"ד] והתלונן על כך שאין לו חשק ללמוד – "עס ווילט זיך ניט לערנען" [=לא בא לי ללמוד] אמר החסיד.
– ענה לו הצמח-צדק: "פעטאך! וואס זאל איך טאן, אז איך וויל יע לערנען?" [=שוטה! ומה אעשה אני, שכן יש לי חשק ורצון ללמוד?]
(כלומר, מעלת העבודה בלימוד התורה הוא דווקא מתוך יגיעה, כשאין חשק ללמוד, ומה יעשה הצ"צ שיש לו חשק...)
(ע"פ לקוטי דיבורים ח"ד תשעה, א. שיחת אחש"פ ה'תשי"ג – תו"מ ח"ח ע' 113)


ביאור קצר למסכת מועד קטן
ההבדל בין סיום מסכתנו לסיום מסכת תמיד
א. מסכת מועד קטן מסתיימת: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון".
ואילו מסכת תמיד מסיימת בענין הפוך: "מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", כלומר, שאז כן יהיה זמן של מנוחה.

ב. ביאר פעם הרבי (בשבת נצבים וילך), שבעבודת ה' צריכות להיות שתי תנועות (הפוכות): מצד אחד צריך להיות "נצבים" – עמידה בתוקף [כלשון הפסוק (מ"א כב, מח) "נצב מלך"] – בלי שינוי ("זאת התורה לא תהא מוחלפת"), ומצד שני צריך להיות גם "וילך" – הליכה מחיל אל חיל, עד לאופן ש"אין להם מנוחה" – שינוי תמידי, כי מתקדמים כל הזמן.

ג. על פי זה מובן ההבדל בין מסכת תמיד למסכת מו"ק:
מסכת תמיד – כשמה כן היא, מדברת על "סדר התמיד לעבודת בית אלקינו" (לשון המשנה תמיד פ"ז מ"ג בסופה), כלומר עבודה תמידית ללא שינויים, ולכן גם סיומה הוא בעניין שבת ומנוחה, העדר השינוי.
ואילו מסכת מועד קטן – מדברת על זמנים מיוחדים (חול המועד וכדו'), וכשמה – מועד קטן. וזמן באופן כללי עניינו שינוי של עבר הוה ועתיד [וגם הדברים הבלתי רצויים שמדוברים במסכת (אבלות וכו') הרי המטרה הסופית היא לשנותם ולהפכם לטוב, כסיום מו"ק במשנה] – ולכן גם סיומה הוא בעניין של עליה ושינוי, ת"ח אין להם מנוחה . . ילכו מחיל אל חיל .

מבוסס על: לקו"ש חלק כט, שיחה לנצבים וילך סעיף ד' והע' 19 (עמ' 175 ובמתורגם ללה"ק עמ' ), ובארוכה יותר – בתו"מ התוועדויות תשד"מ עמ' 121 ואילך, וע"ש שמביא יישוב המהרש"א (ברכות בסופה) על סתירה הנ"ל ומבארה כו'.